כשהאמנות יוצאת מהגלריה: רמת הנדיב פותחת את ״תערוכה בשיחים

לפעמים לא צריך אולם תצוגה כדי לפגוש אמנות. רמת הנדיב פותחת את ״תערוכה בשיחים״, תערוכה קבוצתית חדשה שמציבה עבודות פיסול בתוך המרחב החי של הגנים ומבקשת ליצור מפגש מתמשך בין יצירה אנושית, צמחייה, אור, זמן והטבע שסביבה.

אטרקציות בצפון | רמת הנדיב | מגזין ישראלינג

כשהפסלים פוגשים את הגן

״תערוכה בשיחים״ עוסקת ביחסים שבין הטבע ליצירה האנושית, ובמקום שבו חומר, אדם וסביבה נפגשים. התערוכה מבקשת להרחיב את המבט מעבר ליצירה עצמה ולבחון כיצד משמעותה משתנה כאשר היא מוצבת במרחב חי, שבו הצמחייה גדלה, האור משתנה, העונות חולפות והטבע ממשיך לפעול סביבה.

במרכז התערוכה עומדת השאלה מה קורה כאשר עבודת אמנות אינה מנותקת מהעולם שמקיף אותה. החומרים שהאדם מחלץ מן האדמה ומעניק להם צורה הופכים כאן לחלק מסביבה שבה הטבע הוא לא רק רקע, אלא גורם פעיל בחוויית הצפייה. כך נוצרים קשרים חדשים בין הפסלים לבין העצים, השבילים, הצמחייה, האור והזמן.

הטבע, כפי שמציעה התערוכה, הוא מקורו של כל חומר עוד לפני שהגיע לידיו של היוצר. הוא גם מקור להשראה, לידע, לחששות ולפחדים, לצד התפעמות והתעלות. היצירה האנושית יכולה להביע השתאות מול הטבע, להשתמש בו כמטאפורה וכסמל, או לנסות ללכוד משהו מעוצמתו. הצבת אמנות תחת כיפת השמים ממשיכה את אותו רצון אנושי לנהל דיאלוג עם עולם הצומח והחי.

אמנות בתוך 70 דונם של גנים

הבחירה ברמת הנדיב אינה מקרית. גני הזיכרון, המשתרעים על פני כ־70 דונם, הם מרחב של צמחייה מעוצבת ומטופחת, לצד פינות שבהן הטבע פראי יותר. הגנים, פרי יצירתו של אדריכל הנוף שלמה אורן וינברג, מקיפים את קברו של הברון אדמונד דה רוטשילד, ובין השבילים והצמחייה נוצר מרחב שמתאים במיוחד למפגש בין אמנות לבין טבע.

אל תוך המרחב הזה הוזמנו עבודותיהם של חמישה אמנים. בין העבודות המוצגות נמצאות ״מחסה״ של יעקב דורצ'ין, ״מרום״ של משה רואס ו״מאובן דרך״ של עדן בנט. לעבודותיהם מצטרפות עבודות של זוהר גוטסמן ושל דב פייגין, שנפטר בשנת 2000, שהושאלו לתקופת התערוכה ומשלימות את המהלך האוצרותי.

הפרק הראשון במהלך אמנותי רחב

״תערוכה בשיחים״ אינה מוצגת כאירוע חד־פעמי בלבד. ברמת הנדיב מגדירים אותה כפרק הראשון במהלך רחב ומתמשך של הצגת תערוכות ואמנות בשטחי האתר. המשמעות היא ניסיון לייצר לאורך זמן חיבור בין מרחבי התרבות לבין גני הזיכרון והטבע, ולבחון כיצד אמנות יכולה להשתלב בסביבה שאינה סטטית.

הקשר הזה מעניק גם למבקר תפקיד אחר. במקום לעבור מחדר לחדר ולבחון עבודות במנותק, הצופה מוזמן להסתובב בגנים, לגלות יצירות לאורך הדרך ולהתבונן בהן בתוך מרחב שמשתנה מרגע לרגע. אור, רוח, עונה, צמחייה ותנועה הופכים לחלק בלתי נפרד מחוויית התערוכה.

רמת הנדיב: טבע, מורשת וקהילה

רמת הנדיב היא גני זיכרון ופארק טבע המשלבים שימור מורשת עם שמירת טבע, מחקר, חינוך ועשייה קהילתית. גני הזיכרון נפתחו בשנת 1954, עם הבאתם של הברון אדמונד דה רוטשילד ורעייתו אדלאייד למנוחת עולמים במקום.

הפעילות באתר מבקשת לקיים זיכרון חי למורשתו של הברון ולקדם יחסי גומלין מקיימים בין אדם, טבע וסביבה. בתוך החזון הזה, תערוכה שמבקשת לנהל דיאלוג בין יצירה אנושית לבין עולם הצומח והחי משתלבת באופן טבעי במרחב.

מה צריך לדעת?

״תערוכה בשיחים״ מבקשת לעצור לרגע את ההפרדה המוכרת בין טבע לתרבות. ברמת הנדיב, הפסלים נכנסים אל תוך הגנים, והגנים עצמם הופכים לחלק מהסיפור. התוצאה היא מפגש שמזמין להתבונן מחדש גם באמנות וגם בנוף שמסביבה.