דף הבית » חופשה במרכז » אטרקציות במרכז הארץ » המרכז לאמנות דיגיטלית: יש 'שמועות' על שתי תערוכות חדשות

המרכז לאמנות דיגיטלית: יש 'שמועות' על שתי תערוכות חדשות

המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית מציגים תערוכות חדשות: 'שמועות' תערוכת סאונד ו'אחורי הביזון' מיצב המציג ציורי מערות פרה-היסטוריים בשימוש ב-AI

המרכז לאמנות דיגיטלית מציג שתי תערוכות חדשות בחולון:

שמועות – תערוכת סאונד ומיצב העוסקת במה שנשמע וביחסים הנוצרים בין דברים דרך הקולות הסובבים אותנו.

אחורי הביזון – תערוכה החוזרת אל ציורי מערות פרה-היסטוריים בעזרת טכנולוגיות בינה מלאכותית.

מערך של 16 רמקולי שופר הניצבים מול הצופה. צילום: דני מאיר

שמועות במרכז לאמנות דיגיטלית שמועות

שמועות היא תערוכת סאונד ומיצב העוסקת במה שנשמע וביחסים הנוצרים בין דברים דרך הקולות הסובבים אותנו.

התערוכה בוחנת כיצד נוצרת סביבה וחוויה דרך צלילים ורחשים – מה בונה ומה מפרק את המרחב המיידי שלנו וכיצד צלילים מארגנים באופנים שונים את החפצים, החלל ואת הנוכחות האנושית ביניהם.

שמועות – בין מאזין לחלל

התערוכה בוחנת את היחס שבין מאזין לחלל, והיא יוצרת מעטפות שמע ומרחב אקוסטי. הקול והצליל יוצרים אתרי האזנה, ובדרכים שונות מניחים מצע להתבוננות, להשתהות וליצירת מערכות בעלות הגיון פנימי.

השם "שמועות" מסמן את הדבר הנשמע ואת אופן מסירתו, אך בו בזמן גם את צורת הופעתן של שמועות חברתיות – הגעתן ממקורות שונים, השיבוש הנוצר בהעברתן, והקשר החלקי שלהן עם עובדות ואמת. שמועות נשמעות כאותות, הן מוסרות לנו מידע שבעל-פה, ופעמים רבות הן מסמנות את אופן המסירה יותר מאשר את הדברים עצמם.

שינוי קולות מוכרים במרכז לאמנות דיגיטלית

העבודות בתערוכה יוצרות מרחבים שונים, והן עושות זאת תוך כדי גניבה, איסוף ושינוי של קולות מוכרים יותר ופחות.

הן מחוללות סביבות למאזין-צופה דרך החזרתיות והאותות, אבל גם דרך המפגש עם המערכות הטכניות שמייצרות את הצלילים.

הן יוצרות מעטפות המנתקות את הקהל מסביבתו הקודמת ומציעות להתמסר למקום החדש שנוצר, ולעיתים הן מייצרות חללי תהודה של עצמנו, של הנוכחות שלנו במקום המסוים ובזמן הזה.

התערוכה מתקיימת בתמיכת מכון גתה.

העבודות המוצגות בתערוכה שמועות במרכז לאמנות דיגיטלית:

דוד למואן – מכונת גשם מספר 6

מיצב המים של דוד למואן הוא חלק מסדרת סביבות של רעש לבן המתבססות על האיכויות המרגיעות של צלילים המצויים סביבנו בחיי היום יום: מים, מתח חשמל נמוך, מערכות מיזוג ומאווררים. הסביבה שבנה מתקיימת כאשר טפטוף מים יוצר חדר גשום ומסך בין במה לבין הקהל הצופה העומד תחת גגוני רחוב. בסביבה שנוצרה יתקיימו מופעים מוזיקה והקלטות במהלך התערוכה.

דניאל מאיר – Wandering ghosts

דניאל מאיר יוצר מערך של 16 רמקולי שופר הניצבים מול הצופה כמערכת כריזה רבת עוצמה. הסאונד המשודר נע בין איתות וצופן לא מפוענך לעיבוד של צלילים, שירה ודיבור. זהו קידוד הנמסר ליעד לא יודע ומבלי שניתן יהיה להבין את פשרו המלא הוא מחולל דחיפות ומתח. האות נשלח למרחוק, המקור והיעד אלומים. רצף הסאונד המשתנה יוצר סיטואציה שנעה בין הרך והמדיטטיבי לחסר המנוחה. זהו פרויקט שנוצר ביחס לרעיונות ומחקר של לוחמה סונארית (sonic warfare) והוא מתחקה אחר התווך שבין השאיפה לכונן תקשורת ישירה לבין התהודה והמסר הנשלחת למרחק. קטעי הסאונד משלבים הקלטות ועיבודים של השיר "הממ פצצה" בביצוע ערן הדס.

אנה ווילד – יש מאין, 2023

מיצב המורכב משלושה חלקים – הקרנה של נערה מדקלמת, ענף עץ הנוקש ברצפה, ומדורה מלחשת. האובייקטים מתוזמרים לקצבו של דקלום, עולם נברא בשפה ובשיר. בין חלקי העבודה נוצרת סביבה טקסית בה דקלום חזרתי טוען את החפצים במשמעות מיתית.

דימוי מתוך הוידאו- שחר מזרחי. צילום: שחר מזרחי

שחר מזרחי – כל חייו חסרי התועלת של הגשר / The entire useless life of the bridgeֿ

בעבודת הוידאו של שחר מזרחי חבורת סטודנטים לפיזיקה יוצאים למחקר במטרה למצוא את תדר התהודה של העיר ירושלים. הם נפגשים במעבדות, בחדרים חשוכים ובמרתף העירייה ומרכיבים מערך ניסוי תיאורטי. במקביל, צעירה בשיער מחומצן עוטה אוזניות, על גבה מגן עם סמל האריה של העיר, מסתובבת ברחובות ומבצעת מדידות. הסרט נוצר בהשראת הסיפור המקראי על נפילת חומת יריחו.

נמרוד גרשוני ועירא שליט - מחרוזת אינסופית. צילום: יח"צ — נמרוד גרשוני ועירא שליט – מחרוזת אינסופית. צילום: יח"צ

נמרוד גרשוני ועירא שליט / Slash-Hood Sound System – מחרוזת אין סופית

מחרוזת אין סופית נעשתה במהלך 7 סשנים והקלטות בשנת 2020 בסטודיו/אולפן של נמרוד גרשוני יחד עם עירא שליט. במהלך הסשן נוצרו שתי הופעות בנות 12 דק' שהוקלטו על שתי קלטות שנבנו בטכנולוגיה המאפשרת להן להתנגן בלולאה – ללא הפסקה. האמנים יצרו מחרוזת הבנויה משלושה חלקים שחוזרים על עצמם כשסינתזת גלים נשברים על החוף סוגרת ופותחת אותה.

האמנים הציבו את עבודת הקול בתוך שני אובייקטים שנראים כמו שילוב של רמקולים ענקיים, ארונות קבורה או רהיט אזוטרי. ההצבה נעה על הגבול בין הפונקציונאלי קונספטואלי והרגשי.

שחר יהלום – קבר תן

קבר תן הוא מבנה גבס חלול שנבנה לפי פרקטיקה מסורתית של תבנית גבס בחלקים. ה'קבר' נבנה מעל פסל תן עשוי חמר של האמן אלון גיל. בסיום התהליך הוצא פסל החמר מהתבנית וזו נאטמה בגבס מהול בדיו.

תערוכת 'אחורי הביזון' במרכז לאמנות דיגיטלית

נקודת המוצא ל׳אחורי הביזון׳ המוצג בחלל הפרויקטים של המרכז, היא יצירות אמנות בנות עשרות אלפי שנים שנמצאו במערות לאסקו (LASCAUX) ושובה (Chauvet) בחבל הדורדון, בצרפת. ציורים וירטואוזים של חיות, תנועה וחיים שצוירו ביד בוטחת, בקו יחיד בהתאם לתוואי המערה. ציורי מערות אלה הפכו לסנסציה מדעית ותיירותית, יש בהם מפתחות לעבר עלום, הטכניקה שלהם מעידה על תפיסת זמן, מרחב ותנועה שלא ידענו שידענו כל כך מזמן. זו השתאות אל מול טכנולוגיה שהייתה ונעלמה ועשרות אלפי שנים אחר כך הומצאה מחדש. השתאות, אותה אנחנו חווים, בדרך כלל, אל מול טכנולוגיה חדשה המשנה סדרי עולם.

תערוכה 'מאחורי הביזון'. המרכז לאמנות דיגיטלית צילום: שיר רז

רגע של שקט ונסיגה מהחוץ הרועש אל מנגנון היצירה

הפרויקט ׳אחורי הביזון׳ הוא תוצר של השתאות שכזו, פליאה אל מול ידע נעלם שהופעתו המחודשת משמשת שער למימד אחר של מחשבה ותקשורת, ארגון חברתי, אמונה, פולחן וטקס. במהלך המבוסס על תנועה מהדימוי המקורי שנוצר לפני כשלושים אלף שנה לדימוי שנוצר על ידי תוכנה של בינה מלאכותית המוזנת בשפה, מבקשת האמנית שיר רז ליצור פורטל דרכו אנחנו מוזמנות לנוע אחורה וקדימה בזמן אך גם, ואולי בעיקר, לנוע פנימה אל התת מודע שלנו ושל החברה שבה אנחנו חיים. את חלל המערה מחליף קונוס אפלולי הניצב במרכז הגלריה ומתפקד קצת כמו טלסקופ חללי הלוקח את המבט למסע בזמן. הכניסה למרחב האפלולי מזמינה שהייה והתבוננות עמוקה על הדימוי המוזר והזר שיצרה המכונה. רגע של שקט ונסיגה מהחוץ הרועש אל מנגנון היצירה. אל אותו חלל מדיטטיבי המבקש התמסרות. נסיגה מעוררת שהיציאה ממנה מלווה בתובנה חדשה.

אודות האמנים:

דניאל מאיר הוא אמן סאונד ומעצב פסקול. הוא מתמחה בעיצוב פסקול ומוזיקה מקורית לוידאו-ארט, לקולנוע ולתיאטרון. דניאל יוצר מייצגים ומיצביי סאונד, ועובד עם אמני וידאו, סאונד, במאי קולנוע ומוזיקאים מהארץ ומהעולם. בנוסף לעיצוב פסקול ולפרויקטים מוזיקליים, דניאל מלמד עיצוב סאונד בבצלאל. כמו כן הוא אחד מהמייסדים של רדיו חלאס, תחנת רדיו אינטרנטית נסיונית הפועלת בחסות המרכז לאמנות דיגיטלית.

עירא שליט (נ. 1984) הוא אמן ומחנך; מאז שסיים את לימודיו בהצטיינות בבצלאל (2011) הוא מתרגל מתודות שונות של האטה. היוצר במדיומים שונים הכוללים רישומים, עבודות פיסול וסאונד העשויים מחומרים אישיים, קלים, זולים ומקומיים בהם הוא יוצר מקומות מפלט. עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם.

נמרוד אלכסנדר גרשוני חי ופועל בתל אביב (1982) הוא אמן רב תחומי העוסק בפרפורמנס, וידאו, מוזיקה וסאונד, הצבה ופיסול. עבודותיו הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות , מוזיאון פתח תקווה לאמנות, המוזיאון היהודי בוינה, המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, המרכז לאמנות עכשווית ערד, פסטיבל הרמת מסך, פסטיבל פולחן האביב של תיאטרון הזירה ובתערוכות, פסטיבלים ואירועים שונים בשדה האמנות, המחול והמוזיקה הניסיונית בארץ ובעולם. בשנים האחרונות עובד על יצירות ניסיוניות לבמה ותיאטרון. סיים לימודי תואר שני באמנות בבצלאל (2014) ולימודי צילום בבית ספר מנשר לאמנות (2011).

אנה ווילד (1987 חיה בתל אביב ובז׳נבה) אמנית פרפורמנס ומיצב, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים (2011) והתוכנית לתואר שני DasArts באמסטרדם (2015). אנה היא נערה צעירה, פאנקיסטית חיננית, אמנית למידה בעל-פה, המתעניינת בקולות, בדיבור, במילים, בארגון של ידע, באנתרופולוגיה, בהיסטוריה, במיתולוגיה, בשירה, בעיצוב גרפי, בחשמל, בבריאה יש-מאין, בניסים, במוזיקליות, בלמידה, בהבנה, במשך, במחזוריות, במעגליות, בעברית, באנגלית, בצרפתית, בערבית, בתרגום, בהדפס, בקסם, בהרפתקה, בידידות ובכוח. ב2018 הייתה רזידנטית ב Akademie Schloss Solitude, שטוטגרט וב2022 הייתה רזידנטית בארטפורט, תל אביב. ב-2021-22 היתה מנהלת אומנותית שותפה של כנס הפרפורמנס בירושלים. אנה מלמדת באולימפוס, תוכנית ליוצרים בבית ליבלינג, בבית הספר לתיאטרון חזותי ובמחלקה למוזיקה חדשה במוסררה.

דויד למואין (1973, פעיל בפריז ותל אביב) הוא אמן חזותי, מוזיקאי ובנאי כלי נגינה. במיצבי "סאונד אימרסיבי" הוא חוקר את ההשפעה המנטאלית של רעש לבן הנמצא בטבע. הוא זמר בלהקת הפאנק הצרפתית ("Cheveu" 2003-2018) והוא חלק מהצמד ברוט-פופ (2010) המפתח כלי נגינה ומיצבי סאונד לאמנים עם מוגבלויות נפש.

עוד בין המציגים:

שחר יהלום (1980) חיה ויוצרת בתל אביב, אמנית רב תחומית, בוגרת תואר ראשון מהמדרשה לאמנות (2006) ותואר שני באמנות מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק (2014). זוכת פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט (2012).

נוני וויס (1985, וונצואלה-ישראל) היא אמנית סאונד בעלת תואר ראשון באומנות בHKU, הולנד. כעת לומדת בתכנית לתואר שני לאמנות בצלאל.

תומר לחם (1989, תל אביב) היא מעצבת טקסטיל היוצרת באריגה וחוקרת אריגה תלת מימדית. בוגרת (2022) BA של מחלקת עיצוב טקסטיל בשנקר. חיה כיום בברלין ולומדת לימודי תואר שני (Swedish school of textiles) בשבדיה.

שחר מזרחי (1998, חיפה) היא אמנית חזותית העוסקת בצילום ובוידאו ארט, חיה ויוצרת כיום בירושלים. בוגרת BFA (2023) מהמחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנויות ועיצוב.

שיר רז היא אמנית מולטי דיסציפלינרית שעבודותיה מעלות שאלות בנוגע לאופן בו אנו מייחסים משמעות למקום וביחס להקשרו ההיסטורי. שאלות אלו מנוסחות באמצעות מיצבים דרכם היא בוחנת מהלכים אמנותיים המאחדים טכניקות מסורתיות של צילום, ליטוגרפיה ורישום, עם מכניזם עכשווי, חומרי ארכיון והדפסת תלת-ממד. רז בוגרת בהצטיינות תואר ראשון בצילום מהאקדמיה בצלאל בירושלים (2017) ותואר שני בצילום מהרויאל קולג' אוף ארט בלונדון (2020). עבודותיה הוצגו בתערוכות בישראל ובעולם, בין היתר בגלריה סאצ'י, ברויאל אקדמי ובטייט מודרן בלונדון ובמוזיאון הייסטינגס בבריטניה. רז היא זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות, מלגת לימודים מהרויאל קולג' אוף ארט ופרס מצוינות בצילום ע"ש יוסי ברגר מטעם האקדמיה בצלאל. היא השתתפה בתוכניות שהות אמן בערד (2018), בבידוד רזידנסי (2020), בגלריה בכברי (2021), בבית הספר לאמנות של סמינר הקיבוצים (2021) ובבית ליבלינג (2022-2023).