בין קינות עתיקות לקינת בארי תפילה ותקווה בירושלים בתשעה באב

מוזיקה | פיוט | ירושלים | תשעה באב | מגזין ישראלינג

ישנם ערבים שבהם המוזיקה אינה רק מופע אלא מרחב של זיכרון, תפילה והתבוננות. כזה הוא "דמעת ליבי – ארבעה חלילים", המתקיים בירושלים לקראת תשעה באב והפך במהלך השנים למסורת תרבותית ורוחנית המזוהה עם ימי בין המצרים. גם השנה יתכנס הקהל באודיטוריום יד יצחק בן־צבי לערב המבקש לחבר בין קינות עתיקות לבין הקולות והכאבים של הזמן הנוכחי, דרך פיוט, שירה וסיפורים היוצאים מן הלב.

המופע, ביוזמת בית הקונפדרציה ויד יצחק בן־צבי, מביא לבמה את אנסמבל הפיוט ירושלים לצד יגל הרוש, רעות עמאר, יעל גידניאן ואמנים נוספים. יחד הם יוצרים מפגש מוזיקלי שבו זיכרון החורבן, געגוע, כאב ותקווה נפגשים באותו מרחב ומקבלים ביטוי דרך מנגינות עתיקות ויצירות חדשות.

כשהקינה העתיקה פוגשת את הכאב של ההווה

תשעה באב הוא אחד הימים הטעונים ביותר בלוח השנה היהודי. במשך דורות שימש היום הזה זמן להתבוננות, לזיכרון ולאמירת קינות על חורבן ואובדן. אך השנה, כמו בשנים האחרונות, נדמה שהקינות העתיקות מקבלות משמעות נוספת כשהן פוגשות מציאות ישראלית רוויית כאב, געגוע ושאלות פתוחות.

"דמעת ליבי – ארבעה חלילים" אינו מופע מוזיקלי במובן הרגיל של המילה. זוהי התוועדות מוזיקלית המבקשת ליצור מרחב של הקשבה, שבו פיוטים עתיקים, תפילות וקולות עכשוויים נשזרים יחד לערב אחד. המוזיקה כאן אינה רק כלי ביטוי אמנותי, אלא גם דרך להתמודד עם כאב, לעבד זיכרונות ולחפש שביל של תקווה בתוך מציאות מורכבת.