נשפים עתיקים וארוחות חגיגיות היו בעבר הרבה יותר מדרך ליהנות מארוחה טובה. הם היו מפגשים חברתיים פוליטיים ששימשו סמל סטטוס והזדמנות להביע תמיכה בפטרון, או ליצור סולידריות בין המשתתפים. אירועים אלה נערכו לרוב באולמות מפוארים ויוקרתיים, לצד אוכל מושקע במיוחד.
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל תציג את המשתאות והסעודות כדרך לשמר ולחזק את כוחו של השילטון הפוליטי והדתי. המשתה – תערוכת ענק באגף לארכיאולוגיה, תיפתח ביום 11.5.23, ומומלצת לחובבי תרבות ירושלמים או לאלה הנופשים בירושלים ומבקשים פעילות פנאי איכותית.
גם בימי קדם, המשתה והארוחה החגיגית היו סמלים רבי עוצמה של כוח פוליטי ודתי. במשך למעלה מ-5,000 שנים, אירועים אלו שימשו להפגנת סמכות וחוזק בתוך חברות. ממלכי שומרון ועד קיסרים רומיים, מנשפים מימי הביניים ועד לארוחות ערב ממלכתיות עכשוויות, לחגיגות היה תפקיד חשוב בחיזוק ההיררכיות החברתיות, בביסוס כוחו של השלטון ובביטוי ערכים תרבותיים.
מתברר שמה שהיה נכון לפני אלפי שנים, נכון ורלוונטי גם היום.
תערוכת המשתה במוזיאון ישראל מאפשרת הצצה מרתקת למתרחש מעבר למשתה עצמו – לשיקולים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שהניעו את התופעה החברתית הזו. כיצד מתכוננים לסעודה? מה מביאים האורחים? איך מתרצים אי הגעה? מי הם הנבחרים שמסבים לשולחן? ומי האחרים שמגיעים רק לקבלת הפנים? וגם איך נבחר התפריט ורמת המעדנים המוגשים לאורחים?
שלושת חלקי התערוכה
החלק הראשון: כלכלת המשתה
האספקטים הכלכליים של האירוע – אילו משאבים נדרשים לקיימו ומה ניתן להרוויח ממנו. מדובר באירועים רבי רושם ויקרים בהם יש מקום מרכזי להעברה הדדית של מתנות, סחורות, מוצרים ונכסים – מתנות שמביאים האורחים. למשל משלחות המביאות מתנות יקרות ערך למלך לרגל הכתרתו, זאת אל מול מתנות שמעניק עורך המשתה למוזמנים. אל התערוכה נכנסים דרך אנימציה גדולת ממדים, הממחישה תהלוכה של צועדים (על פי יצירות אומנות עתיקות מרחבי המזרח הקדום) כשהם נושאים מנחות ומתנות לאירוח מלכותי.
החלק השני: סעודת המלך
על האישיות הבכירה שמארגנת את הסעודה. המלך מחויב מתוקף תפקידו ומעמדו לערוך את הסעודה, וכל שינוי במהלך סעודה זו או פיחות באיכותה עלולים לערער את מעמדו. אורחי הסעודה כפופים אליו, כך שמי שמגיע למשתה בעצם מביע גם תמיכה באידאולוגיה שלו. מרכיב חשוב באירועים אלו היה האלכוהול. הבירה, שמקורותיה במצרים ובמסופוטמיה, הייתה מצרך זמין לכל אך גם נחשבה למתנת האלים. את הבירה שתו באמצעות צינוריות שתיה, קשים שבסופם מסננת, על מנת להפריד את הנוזל מהמשקעים הסמיכים.
עבור תערוכת המשתה נערך מחקר מיוחד בשיתוף של מוזיאון ישראל, חוקרים מהאוניברסיטה העברית, ארכיאולוגים מאוניברסיטת בר אילן, תל אביב ורשות העתיקות, יחד עם מבשלת הבירה, "השיקמה". זאת במטרה לייצר מהדורה מוגבלת של בירה עשוייה משמרים, אותם הפיקו מכלים בני כ 3,000 שנים (כלים שנמצאו בתל צפית, היא גת פלישתים).
סיפור הבירה והמחקר יוצגו בתערוכה ובנוסף יוכלו המבקרים לטעום מהבירה בחנות המוזיאון.
החלק השלישי: המשתה
חלק זה מוקדש למשתה עצמו, או לנשף. המשתה קובע מי "קרוב לצלחת", ומטרתו לבדל ולסמן מעמד, או סטטוס חברתי, כלומר להבחין בין האליטות ולסמן כך את מעמדן המיוחד. משתה זה משריש את הבדלי המעמדות והופך אותם למקובלים.
מהמוצגים בתערוכת המשתה
לוח הקדשה ממוזיאון הלובר בפריז
לוח הקדשה (ראשית האלף השלישי לפנה"ס) המתאר סצנת משתה מלכותי. במשתה משרתים מגישים משקאות לאצילים היושבים על כס. לוחות כאלו קובעו על קירות מקדשים גם כעיטור וגם כהקדשה לאלים. עריכת סעודות היתה חלק מתפקידם של בני המעמדות הגבוהים ורק הם יכלו להציג עצמם כך במקדשים עצמם, הכי קרובים לאלים שניתן.
חותם גליל מהמוזיאון הבריטי
מוצג נוסף מושאל לתערוכה מהמוזיאון הבריטי: חותם גליל של פו-אבי, אישה אצילה, מבית הקברות המלכותי באור (עיראק). על החותם מוצגות סצנות משתה בו שותים בירה בצינורות שתיה מקנקן מרכזי וגם יין מגביעים. חותם גליל זה היה חפץ שימושי וגם חפץ שמסמל סטטוס, תיאור המשתאות על חותמות גליל בני התקופה מעיד על חשיבותם בהצגת הכח. בקברה של פואבי שהיה עשיר באוצרות ואף באנשים שנקברו איתה, נמצאו שלושה חותמות צמודים לגופה ועליהם תיאורי משתה. (מצורפות תמונות של דוגמאות לחותמות מהתקופה המציגים משתאות, החותמות מאוסף המוזיאון).
עבודות וידאו
זה מול זה יוצבו עבודות וידאו. הראשונה מפרקת את הסעודות הממלכתיות של ימינו למרכיביהן. מסידור השולחן ומקומות הישיבה, דרך קבלת הפנים, הכניסה לאולם, הנאומים, הרמת הכוסית, והמופעים הנלווים. הסרטון ממחיש שבכל מקום בעולם כיום, הפרוטוקולים והגינונים זהים. מנגד, תוצג עבודתו של האמן האיטלקי פדריקו סולמי. עבודה המציגה ציור דיגיטלי בחמישה מסכים שעושה מהלך דומה של פירוק האירוע למרכיביו כאשר האורחים הם סטראוטיפים של מנהיגים מהעולם העתיק והמודרני כאחד. השפה האומנותית של סולמי מחזקת את הנקודה שאירועים מסוג זה הם סמל לקשרי שלטון ולהסתאבות. מעצור דלת בצורת נעל של המעצב תם דיקסון שכמוהו שימש להגשת קינוח לראש ממשלת יפן, הוא דוגמא לעושר שמלווה סעודות כאלו וגם לביקורת של הציבור שכבר ער לכוחן וחשיבותן החברתית והפוליטית.
