הריביירה שננטשה: הפיל הלבן של שבי ציון מחכה לישועה

מלון בית דולפין שבי ציון: הריביירה שננטשה ומחכה לישועה

ביוני 1950 הגיעה הריביירה לגליל. שיירות מכוניות יוקרה נסעו צפונה אל המקום שבו הים נושק למדשאות. מלון בית דולפין שבי ציון לא היה סתם מלון, הוא היה הצהרה. בימי הצנע והקיצוב, כאן חגגו את החיים הטובים. זה היה מלון הבוטיק הראשון בישראל. כאן נפשו נשיא המדינה יצחק בן-צבי, סופיה לורן וקירק דאגלס.

האורחים הגיעו בלבוש מהודר. הם רכבו על סוסים לאורך החול הזהוב. הם טבלו בבריכה כחולה שנראתה כסט הוליוודי. בערבים הם בילו בנהריה השכנה. הם פקדו את "פרדי דורה" המיתולוגי והרגישו בפסגת העולם. באותן שנים, שבי ציון הייתה השאנז אליזה של הגליל.

אורחים נהנים בבריכת המלון, 1954. צילום: פריץ כהן, לע"מ (D442-045)

חדשות התיירות | נוסטלגיה | עקבו אחרינו באינסטגרם

רכיבה על סוסים בחצר המלון, 1955. צילום: פריץ כהן, לע"מ (D442-041)

מהזוהר המיתולוגי אל העיזבון: סיפורו של הפיל הלבן

הזוהר לא נמשך לנצח. בשנות ה-60 רכש חיים שיף את הנכס. התפוסה הנמוכה אילצה אותו לשווק נופשים לקבוצות עובדים. בשנות ה-70 רכשה קופת חולים כללית את מלון בית דולפין שבי ציון. ימי הזוהר עם דני קיי התחלפו בימי הבראה הסתדרותיים. לבסוף המבנה נסגר והפך לעיזבון דומם מול הגלים.

רגעים של שלווה בבית דולפין, 1955. צילום: פריץ כהן, לע"מ (D442-043)

מבעד לעדשה: פריץ כהן והתיעוד שנשאר
את רגעי הקסם של מלון בית דולפין שבי ציון תיעד בכישרון רב הצלם פריץ כהן. כהן היה מגדולי הצלמים של לשכת העיתונות הממשלתית. הוא לא רק צילם נופשים; הוא לכד את רוח התקופה. בעדשתו הוא הקפיא את האופטימיות של שנות ה-50. התמונות מציגות רגעים של יופי וחופש. הן מהוות היום צוהר מרגש לעולם שנעלם.

המלון מחכה ליזם בעל חזון. הוא נותר קפוא בזמן בין שימור לבין מציאות כלכלית. עד אז, הוא נשאר גן עדן לצלמים. הוא זיכרון מתוק לימים שבהם ישראל הקטנה חגגה כמו הוליווד.