הקומדיה האלמותית של מולייר, “החולה המדומה”, זוכה לתחייה מרגשת במיוחד על במת תיאטרון נא לגעת. ההצגה מתבצעת בשפת הסימנים ומוצגת ע"י שחקנים חירשים, מלווה בכתוביות. מדובר באחת מהקומדיות המזוהות ביותר עם המחזאי הצרפתי. היפוכונדר מושבע חי בתחושת חולי מתמדת, מוקף ברופאים שרלטנים ומשפחה שכבר מזמן איבדה את הסבלנות לחרדות הבריאותיות שלו.
הגרסה החדשה, שביים יאיר שפירא, היא לא רק הצגה. מדובר במפגש חד־פעמי בין תרבות, נגישות ותיאטרון שמצליח לגעת בכל החושים – גם באלה שאנחנו לא תמיד רגילים להשתמש בהם.
בכורה לרגל יום שפת הסימנים הבינלאומי
הגעתי למרכז "נא לגעת" לצפות בבכורת ההצגה במסגרת אירועי יום שפת הסימנים הבינלאומי 2025 שמצויין כל שנה ב-23 בספטמבר. הבחירה להשיק דווקא בחודש זה את ההפקה הקומית הקלאסית של מולייר "החולה המדומה" בעיבוד מקורי לשפת הסימנים, הייתה מרגשת ומדויקת.
הרגע הזה הדגיש לא רק את ההיבט האמנותי, והעוצמה התיאטרונית, אלא גם את ההכרה הבינלאומית בשפת הסימנים כשפה עשירה. הכל במטרה לקדם את המודעות לשפות הסימנים ולתרבויות הייחודיות של קהילות החירשים ברחבי העולם, להבטיח את זכותם לתקשורת מלאה כמו כולנו.
תיאטרון נא לגעת – בית ליוצרים חירשים ועיוורים
מי שמכיר את תיאטרון נא לגעת יודע שמדובר במוסד תרבות ייחודי בקנה מידה עולמי. זהו המרכז הראשון מסוגו שמשלב על במה אחת שחקנים חירשים וכבדי ראייה, ומאפשר להם להיות חלק בלתי נפרד מהעשייה האמנותית. כל הפקה של נא לגעת היא חוויה שמאתגרת את גבולות המוכר לנו, והפעם, מדובר בהפקה מצחיקה אבל גם מרגשת, מעוררת מחשבה ומרחיבה את הלב.
לחופשות | בתי מלון | אטרקציות | בילויי משפחה | – ישראלינג פה בשבילכם
.
קומדיה עם רבדים עמוקים
העלילה, כמו ביצירה המקורית, מתארת את חייו של ארגאן, שמקדיש את זמנו ומרצו לטיפולים רפואיים מיותרים, חוקנים ותרופות אינסופיות. כשהוא מחליט להשיא את בתו לא מרצונה, אלא כדי להבטיח לעצמו גישה לרופא צמוד, המשפחה מתקוממת – והמסכה הקומית מתקלפת לחשיפה כואבת של הפחד מהמוות מול הרצון לחיות.
המסר כאן אקטואלי מתמיד: כמה מאיתנו עסוקים מדי בחרדות, מונעים מפחדים ושוכחים ליהנות מהחיים עצמם?
מולייר כתב את המחזה במאה ה־17, אבל הוא מצליח להרגיש קרוב, עכשווי ומדויק גם היום.
החוויה כצופה שומעת
כצופה שומעת, החוויה בתיאטרון בשפת הסימנים הייתה מרתקת ומרגשת. ברגע הראשון נדרשתי להתרגל לקצב אחר: תנועה, הבעה, שפת גוף עשירה. השחקנים החירשים העבירו כל רגש, בדיחה ומחווה באמצעות הגוף שלהם, בצורה שלא משאירה מקום לספק.
במקביל, נעשה שימוש בדיבוב וכתוביות בעברית, מה שהפך את ההצגה לנגישה גם לקהל שומע שלא מכיר את שפת הסימנים. אבל האמת? אחרי כמה דקות כבר לא הייתי תלויה בטקסט. מצאתי את עצמי נשאבת למשחק החי, להומור הפיזי ולפרשנות הייחודית שהעניקה עומק חדש לדמותו של ארגאן ולדמויות שסביבו.
החוויה גרמה לי להבין עד כמה אנחנו רגילים להסתמך על מילים וכמה עוצמה יש בשפת הגוף. הצחוק התגלגל באולם, והתחושה הייתה שאנחנו, הצופים, לומדים “שפה חדשה” תוך כדי הצגה.
מפגש שמותיר חותם
אין ספק שהחולה המדומה של נא לגעת הוא הרבה מעבר להצגה.
זהו שיעור על חיים, על נגישות, על יצירתיות ועל האפשרות להסתכל על אמנות מזווית אחרת. המפגש בין קלאסיקה צרפתית לבין שפת הסימנים יוצר קסם תיאטרוני חד־פעמי – כזה שמצליח להיות גם מצחיק, גם מרגש וגם פורץ גבולות.
ביציאה מהאולם הרגשתי שקיבלתי מתנה: הזדמנות להתבונן מחדש בכוח של תיאטרון, ולשאול את עצמי – האם גם אנחנו , כמו ארגאן, עסוקים מדי בפחדים במקום בלחיות?
החולה המדומה בשפת הסימנים
להלן כמה מתאריכי ההצגה “החולה המדומה” הקרובים בתיאטרון נא לגעת:
- יום חמישי – 23 באוקטובר, 20:30
- יום שלישי – 11 בנובמבר, 20:30
לאתר הרשמי של מרכז נא לגעת: אתר נא לגעת
הכותבת: מרינוצ׳קה (מרינה שוורץ מר) בלוגרית טיולים, השראה למסע בכל גיל.
https://www.instagram.com/marinuchka_styling
