כשהצילום פוגש את הזיכרון בתערוכה החדשה של איתמר פריד בתל אביב

תרבות | אמנות | תערוכות | מגזין ישראלינג

גלריה ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה בתל אביב תציג תערוכת יחיד חדשה של הצלם איתמר פריד, באוצרותה של הדס גלזר. בתערוכה „מקום בזמן” בוחן פריד את הקשר שבין צילום לזיכרון, את עקבותיו של רגע חולף ואת הניסיון לשמר באמצעות המצלמה מראות ומקומות גם לאחר שנעלמו.

בין צילום לזיכרון: הרגע שנשאר גם אחרי שנעלם

בתערוכת היחיד „מקום בזמן” בוחן איתמר פריד את הניסיון לשמר בצילום את מה שנידון לחלוף. במרכז התערוכה עומדת הסדרה AFTERIMAGES – „דימוי גרר”, ששמה מתייחס לדימוי שנותר בעין גם לאחר שמקורו נעלם משדה הראייה.

תצלומי לילה שיצר פריד באוסטרליה ובישראל, חלקם באמצעות ציור באור, עוברים היפוך לנגטיב והופכים לנופים בעלי איכויות המזכירות תחריט, רישום פחם והדפס יפני.

תופעת דימוי הגרר משמשת את פריד כנקודת מוצא להתבוננות בקשר שבין ראייה לצילום. בשניהם נמשכת נוכחותו של דבר גם לאחר שהמפגש עמו הסתיים. תצלום של פרח נותר לאחר שהפרח עצמו איננו, ונוף רחוק ממשיך להתקיים בזיכרון גם כאשר פרטיו נשחקים.

מתוך הפחד לשכוח עולה הרצון להחזיק בדברים החשובים לנו, גם כשהם חומקים ונמוגים. עבודות הסדרה נעות במרחב שבין העדות הצילומית לזיכרון הסובייקטיבי, שבו מה שנראה לעין ומה שנותר בתודעה אינם חופפים בהכרח.

ציור באור והיפוך לנגטיב: נופי הלילה של איתמר פריד

מרבית תצלומי הסדרה נוצרו בחשכת הליל באוסטרליה ובישראל. בשעות שבהן הסביבה האנושית שוקטת, פריד יוצא אל הטבע ויוצר מפגש אינטימי בין המצלמה לנוף. בחלק מהעבודות הוא משתמש במקור אור ובטכניקת ציור באור כדי לחשוף פרטים נבחרים מתוך החשכה.

צמח, ענף או ציפור מוארים כמו על במת תיאטרון, בעוד סביבתם נותרת סמויה. לאחר הצילום הופך פריד את הדימוי מפוזיטיב לנגטיב: אזורים כהים נעשים בהירים, הלבן משחיר והצבעים משתנים. החשיכה הופכת למרחב מואר, ופרטי הנוף מקבלים נוכחות גרפית המזכירה רישום או הדפס.

היפוך הצבעים משנה גם את האופן שבו אנו מזהים את המצולם. ציפורי קקדו לבנות הופכות לדמויות שחורות המזכירות עורבים, ועצי אקליפטוס ומראות מן הנוף האוסטרלי מעלים הדים לנופי הילדות בישראל.

בתוך המראה הזר מתעוררת תחושת היכרות, ומקום רחוק עשוי להיחוות כבית. התנועה בין ישראל לאוסטרליה, בין חצאי כדור הארץ ובין עונות הפוכות, נוכחת גם בשפה הצילומית של פריד ובחיפושו אחר קרבה ושייכות.

החזרה אל הדימוי הנגטיבי מהדהדת את תולדות הצילום ואת פעולת האור הרושם את עקבותיו. ככל שהנוף מתרחק ממראהו המוכר, הוא עשוי להתקרב לאופן שבו המקום נזכר ומורגש.

עץ תאנה אחד, זיכרונות של בית וילדות

לצד הסדרה המרכזית מוצג בתערוכה תצלום של עץ תאנה צעיר שפריד מצא בשוק בלונדון. המפגש הבלתי צפוי עם העץ עורר בו זיכרונות של בית וילדות, ולצדם תחושת דחיפות לשמור עליו.

זהו התצלום המבוים היחיד בתערוכה והיחיד המוצג בפוזיטיב. התאנה זוכה בו למקום של כבוד, ופריד מוסיף לענפיה פירות בשלים של עץ תאנה אחר.

ההתערבות שלו מציבה בתוך דימוי שנדמה טבעי שאלה המלווה את עבודתו: כיצד נבנה דימוי שאנו מקבלים כאמיתי, ומה חלקם של הזיכרון והדמיון באופן שבו אנו רואים אותו?

איתמר פריד: צילום בין ישראל לאוסטרליה

איתמר פריד, יליד מנהטן, ניו יורק, 1987, חי ויוצר באוסטרליה ובישראל. הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל ובעל תואר שני מה-Royal College of Art בלונדון.

פריד הציג תערוכות יחיד במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית ובגלריות בתל אביב, בלונדון, בניו יורק ובבריסביין. עבודותיו הוצגו גם במוזיאונים ברחבי העולם ובגלריה סאצ'י בלונדון, והן נכללות באוספים ציבוריים ופרטיים, בהם אוסף ג'יי פי מורגן צ'ייס, אוסף קלור, אוסף האמנות של אסתי לאודר ואוסף מחלקת המדינה של ארצות הברית.

בימים אלה מוצגות עבודותיו בתערוכה „קורות” בגלריה קלור, המציינת 40 שנה למלגת קלור-בצלאל, וכן בפסטיבל הצילום, שבו הוא משתתף כפיינליסט של פרס מיתר למצוינות בצילום.