תיירות | קולינריה | מגזין ישראלינג
יש משהו בקסם של ירושלים שאי אפשר להסביר במילים, ולכן חייבים פשוט לצעוד אותו ברגליים. אם אחרי תקופה ארוכה נמנעתי מלהגיע לעיר העתיקה, הגיע מנומש הבית והפציר בנו לצאת בשבת בבוקר עם כל המשפחה דווקא לעיר העתיקה. וכך היה. יצאנו למסע ססגוני ומכשף בין סמטאות האבן של העיר העתיקה, כאשר המסלול נע משער יפו ההיסטורי, עובר דרך כנסיית הקבר והוויה דולורזה, ומגיע בסופו של דבר עד לפנינים הקולינריות הסודיות והעתיקות ביותר של השוק. הכינו את החיך.
סיור קולינרי עצמאי בעיר העתיקה
מנומש הבית שחגג לא מכבר 26 שנים ג'ינג'יות, החליט שנצא לחגוג לו יום הולדת בעיר העתיקה בירושלים. הוא הוביל את הסיור ממש כמו מורה דרך, עם הסיפורים המעניינים, ההיסטוריה של המקום והרבה גאווה. בקיצור לקח את המושכות לידיים באופן מלא, וניווט אותנו במיומנות רבה בין הסמטאות השונות, היישר אל המנות הכי מדליקות ומיוחדות.
נקודת המפגש היא שער יפו, שם פגשנו מיד את קו התפר המפורסם שבין החדש לישן. למרות התקופה המורכבת, העיר העתיקה הייתה שוקקת חיים בצורה יוצאת דופן, והיא התגלתה כעמוסה מאוד, גם בלי תיירים כמעט. נכון שיש חשש בטחוני, אבל בינינו מתי בפעם האחרונה שמעתם על מקרה שקרה בעיר העתיקה? לכן בין ההמון והקולות הרבים, פשוט לא פחדתי בכלל. הביטחון והחיוניות של העיר עטפו אותנו מכל עבר, ולכן ידענו מיד שאנחנו נמצאים בידיים טובות של המדריך הפרטי שלנו.
משער יפו המשכנו בצעידה נינוחה במורד סמטאות השוק הנושמות תבלינים, ופסענו לאט אל עבר כנסיית הקבר השוכנת ברובע הנוצרי. ץחנה מעניינת כדי להגביר את הרעב לקראת הקולינריה שמצפה לנו בהמשך. המקום המרתק הזה עוטף אותך מיד בריח קטורת סמיך, בעוד אור נרות מהבהב בעדינות בחלל המבנה. הארכיטקטורה הצלבנית שם עוצרת נשימה, וכל החוויה של המבקרים המאמינים שפוקדים את הכנסייה מרגשת המיוחד.
תחנות הוויה דולורזה
ממתחם כנסיית הקבר המשכנו ישירות אל הוויה דולורזה. מסלול רווי אמונה והיסטוריה המורכב מ-14 תחנות מסורתיות. התחנה הראשונה והשנייה במסלול מסמלות את מקום המשפט של ישוע ואת קבלת הצלב, ובשל כך ממוקמות שם כנסיות ההלקאה וכנסיית פטרוס הקדוש.
המשכנו ללכת ברגל לאורך הרחוב הצר והאבן החלקה, כאשר בתחנה השלישית מסומנת הנפילה הראשונה של ישוע תחת כובד הצלב. מיד לאחר מכן מגיעה התחנה הרביעית, שבה הוא פגש את אמו מרים ברחוב. למעוניינים יש הסבר לאורך התחנות השונות שעבר ישוע הצלוב, עד לקבורה בקבר הקדוש.
בורקסים דקיקים בשוק
רגע לפני שאנחנו צוללים אל המנות הכבדות והעשירות של השוק, המדריך הצעיר שלנו עצר אותנו בנקודה מיוחדת. הגענו לפינה נסתרת שמגישה פשוט בורקסים מכל הסוגים, המרקמים והפירורים. פתחנו את החלק הקולינרי עם בורקסים דקיקים שהם חגיגה אמיתית לבטן. הבצק עצמו פריך להפליא ונשבר בקלות בפה, במילוי גבינה נמסה חמה. זוהי בדיוק הדרך הנכונה להתחיל לאסוף את הצייד הקולינרי של היום.
אבו ג'יהאד וסיר עלי הגפן על הראש
המטרה הנסתרת שלנו לשים סוף לשמועות אודות אבו ג'יהאד. מדובר ביעד חשוב ומאתגר במיוחד, אגדת רחוב ירושלמית ייחודית. אבו ג'יהאד מסתובב עם סיר גדול שאותו הוא נושא על הראש, וכך נע בסמטאות העיר העתיקה. אין לדעת איפה הוא נמצא במדויק, לכן מלאכת האיתור לא פשוטה אבל שווה את ההשקעה והתחושה של המירוץ למיליון. לקח לנו לא מעט זמן להסתובב בסמטאות השונות כדי למצוא אותו. יחד עם זאת, החיפוש הממושך היה חלק בלתי נפרד ומהנה מהחוויה הכוללת.
המחזה המדהים שנגלה לעינינו היה מהפנט ויוצא דופן. אבו ג'יהאד (יש הקוראים לו אבו שוקרי) נמצא בעודו מארגן את השרפרף באחת הסמטאות, כשעוברי אורח רוכשים ממנו פיתה ממולאת כל טוב. בסיר הגדול הוא מכין תבשיל שאותו קיבל מאבא שלו. קציצות בשר עסיסיות עטופות בעלי גפן חמצמצים, בתוך תבשיל תפוחי אדמה, עגבניות ובצל בבישול ארוך. כשהוא מזהה עוברים ושבים רעבים, הוא עוצר מיד במקומו, מוריד את הסיר הכבד בזהירות רבה על מגש העץ, ממלא את הפיתות בכל הטוב החם הזה, ומגיש את יצירת האמנות שלו להמונים. המחיר של המנה המשוגעת הזו – רק 13 שקלים לפיתה. מצחיר ממש.
לאחר שהוא מסיים למכור את הפיתות, מישהו מהסובבים עוזר לו להעמיס מחדש את הסיר על הראש, והוא ממשיך במסעו היומי בין האבנים העתיקות לעבר המעוניינים הבאים. קונספט שלא ראיתי בשום מקום בעולם.
מאחר ומדובר במנת רחוב היישר מן הסיר, אין בעצם שולחן לשבת. לכן התיישבנו על מדרגות שנמצאו בסביבה יחד כדי לחלוק את השלל שהצלחנו לאסוף. החוויה של אכילה משותפת בלב השוק השוקק והתוסס היא מרגשת ומקרבת מאוד. אנחנו מעבירים בינינו פיתות חמות, קבבים עסיסיים, עלי גפן וחומוס, ואלו הם בדיוק הרגעים המשפחתיים הנפלאים שנשארים בזיכרון האישי להרבה מאוד שנים קדימה.
המקום של הקבב והיוגורט
בהמשך הסיור צעדנו לעומק השוק, והפעם הריח המשכר של הגחלים הוביל אותנו בעיניים עצומות קדימה. הגענו אל מוסד קולינרי ותיק עם תור ארוך לקנייה. רוב האנשים קונים ולוקחים הביתה, אבל יש גם 3 שולחנות ישיבה. למקום הזה אין שם. הוא נקרא המקום של הקבב. החלל הקטן בנוי עם תקרה קשתית עתיקה שאופיינית כל כך לרובע המוסלמי, ובעקבות זאת ניצב בתוכו גריל פחמים מובנה בקיר עם אש גלויה, ולידו במיומנות וזריזות ניצב העובד המומחה שמתקתק את כל שיפודי הקבב. זה מה שמוכרים כאן. פשוט קבב.
מנה במקום כולל 4 סיחים של קבב משובח, לצד ערימת פיתות ואפשר גם פלפל חריף צלוי על האש. אם תוסיפו יוגורט ערבי אסלי זה יהפוך לחגיגה מרעננת של ממש. מנת קבב עולה 30 שקלים, ויוגורט עוד 3 שקלים. סהכ 33 שח לפינוק הזה. המקום נחשב לתחנת חובה לכל מי שמחפש קבב אסלי אמיתי בסמטאות.
המוסד האגדי חומוס ערפאת
אי אפשר לבקר בעיר העתיקה בלי לחלוק כבוד ראוי למלך הבלתי מעורער של השוק. הגענו אל חומוס ערפאת השוכן בלב שוק הבשמים ברובע המוסלמי. מדובר בבודקה קטנטן בגודל של תא טלפון ציבורי (למי שזוכר). הבודק'ה שקוף ובחלל הזה מכינים את כל מנות החומוס שיוצאות אל המסעדה הסמוכה ואל הרוכשים לקחת TA. זו חוויה של שואו ממש. מזיגת החומוס השמיך והחם מתבצעת בעזרת אלת עץ עץ גדולה, כמו בעלי ומכתש, ומשם במהירות הבזק מתווספים לצלחת שמן זית, פול חם היישר מהסיר המבעבע, פטרושילה וחתיכות חריף. אין אושר כזה.
הלחץ וההמון מסביב גדולים מאוד ברוב שעות היום וזה חלק מהחוויה. המרקם של חומוס ערפאת קטיפתי ומדויק עם שלולית שמן זית עמוקה, כשאפשר להוסיף פלאפל פריך וחמוצים נהדרים שמכינים במקום. מדובר במוסד ירושלמי ותיק והכי אותנטי שתבקשו.
עצירה מתוקה אצל זאק פטיסרי
אחרי כל הבשר והחומוס המשביע, הגיע סוף סוף הרגע לעבור אל החלק המתוק של הסיור המשפחתי. גם בעיר העתיקה מסתבר יש פטיסרי מערבי יותר, מוקפד ומאורגן. הגענו בשמחה לפטיסרי זאק הידוע והמוערך, עם מקומות ישיבה בחוץ בשולחנות בר לצד צמחייה או על שרפרפים ושולחנות מאויירים. המקום המיוחד מחבר אפייה מסורתית עם היסטוריה משפחתית ארוכה, כאשר העצירה כאן נועדה למטרה אחת ברורה. רצינו לטעום את עוגת הגזר המיתולוגית שלהם, שהתגלתה כרכה, עשירה, עשויה בכמה קומות עם קרם באמצע. העוגה הזו מהווה מוסד קולינרי בפני עצמו בשוק.
קטאייף אותנטי אצל אל-נאג'ח סוויטס
משם המשכנו בהליכה מהירה אל עבר אל-נאג'ח סוויטס, אחד המקומות המפורסמים ביותר למתוקים ערביים אסליים בעיר העתיקה כולה. הגענו לשם בדיוק בזמן הנכון כדי לחזות בתהליך ההכנה המרתק, ובעקבות זאת טעמנו קטאייף חם ומתוק להפליא. המאפה המסורתי ממולא באגוזים פריכים או בגבינה עשירה, והוא שוחה בתוך סירופ סוכר מתוק וריחני שמייצר ביס מושלם שמחבר את כל הטעמים האותנטיים של מזרח ירושלים.
אווירת וינה בהוספיס האוסטרי
כדי להוריד בצורה נעימה את כל האוכל של היום, עלינו אל מתחם ההוספיס האוסטרי המרשים. בזכות המיקום הגבוה זכינו באחת התצפיות היפות ביותר במזרח התיכון כולו, כאשר המבנה המפואר עצמו ממוקם בדיוק בפינת ויה דולורזה ורחוב הגיא. ברגע שחוצים את שער הברזל הגדול, רעש השוק ההמוני נעלם לחלוטין ובשל כך הוא מתחלף מיד בשקט אירופאי קלאסי. המקום האירופאי מציע גינה מטופחת, שלווה מוחלטת ותקרות גבוהות ומעוטרות, וזהו ללא ספק המקום המושלם לחגוג עם המשפחה את יום ההולדת באווירה קצת אחרת ויוקרתית. וכל זה ממש בתוך העיר העתיקה. איזה שינוי פאזה.
התיישבנו בנחת בתוך בית הקפה המפואר של המקום, אשר מרגיש כמו אירופה הקלאסית במיטבה. זוהי חוויה אמיתית של וינה בלב ירושלים, והניגודיות התרבותית הזו היא פשוט מרתקת, שכן המעבר החד מסמטאות האבן הצרות בחוץ אל האולם המפואר והשקט בפנים הוא פשוט מהפנט בכל פעם מחדש.
הזמנו בהנאה את הקינוח הרשמי והבלתי מתפשר של המקום, הלוא הוא שטרודל תפוחים וינאי מסורתי בתוספת קצפת. אספנו את המגש מעמדת הבר, עם הקפה והשוקו ובחרנו פינת ישיבה בגינה היפה. משם טיפסנו בהתרגשות אל הגג, ונהנינו מתצפית פנורמית של 360 מעלות על כיפת הסלע, גגות הרובעים השונים והרי ירושלים העוטפים את העיר.
תחנה אחרונה: צעידה אל שער שכם
עם טעם מתוק ונפלא של וניל ותפוחים בפה, התחלנו את הצעידה הרגועה במורד רחוב הגיא השוקק. ספגנו בשמחה את טיפות האור האחרונות של אחר הצהריים הירושלמי המרהיב, ובסוף הדרך הגענו אל שער שכם המרשים וההיסטורי. השער הדרמטי והפעיל ביותר בעיר העתיקה מהווה נקודת סיום מושלמת לטיול שלנו, והוא מזכיר לנו פעם אחר פעם אמת פשוטה – ירושלים היא פסיפס משפחתי ותרבותי מרתק שאין שני לו בעולם כולו.
טיפ למסיירים:
מומלץ מאוד להגיע לסיור רגלי זה בשעות הבוקר המאוחרות, כדי שתתפסו את הבורקס, החומוס והקבבים בשיא הטריות שלהם. בנוסף לכך, שימרו מקום בבטן למסע המתוקים בשוק, שכן הוא מסתיים בדיוק בשעות חלוקת השטרודל הטרי והחם בהוספיס האוסטרי.
